מאירי על סנהדרין ג׳

1 מאחר שכתבנו שמן התורה אף הודאות והלואות צריכות שלשה מומחין אלא שתקנו שיהיו שלשה הדיוטות כשרים בה מטעם שלא תנעול דלת בפני לווים אתה למד ששנים שדנו אין דיניהם דין כלל ומ"מ במומחין אף ביחיד מומחה וכמו שאמרו למטה אם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחידי מדברי סופרים שיחיד מומחה בכל מקום כשלשה הדיוטות ויש פוסקים כרב אחא שאמר בסוגיא זו שמן התורה בהודאות והלוואות דנין ביחידי ואפילו הדיוט אלא שמדברי סופרים להזקיק לשלשה משום יושבי קרנות ולדעת זה שנים שדנו דיניהם דין אף בהדיוטות וגדולי המחברים כתבו שמן התורה דנין ביחידי אף בהדיוט ופסקו עם כל זה ששנים שדנו אין דיניהם דין והוא תימה ואי אפשר לפרש שנים שדנו במומחין שהרי אף ביחיד מומחה דינו דין כמו שיתבאר וכן אין לפרש מדאורייתא חד נמי כשר במומחה שאף מדברי סופרים כן ויש קצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו בחזקת הבתים מ"ג א' בשמועת בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם וכו' וליסלקו תרי מינייהו ולידיינו ומ"מ כבר פירשנו במקומו שפירושו ליסלקו תרי מינייהו להעיד וידונו אחרים על פי עדותם וראיה לדבר שאם לדין היאך אמרה כן כל שכן לכתחילה והרי אף לדעת האומר דיניהם דין דוקא דיעבד אלא שמתוך שאפשר להם לדון על פי אחרים שבמקומות אחרים ואין להם עדים אלא מאותם של בני העיר לא הוזקקו לשאול על הדיינין שהרי מוצאים הם בתי דינים בכמה מקומות אבל על העדים הוא שואל ליסלקו תרי מיניהו להעיד וכו' וכלה שמעתא נמי במעידים נאמרה ואע"פ שהרי היו שם שמיעה שאמרו שם תא שמע האומר תנו מנה לעניי עירי ואמרו עליה ותסברה עניים שקלי ודיינון מיפסלי דאלמא בדיינין מיירי אין זה כלום שמאחר שאמרו לשון ולדיינו אמר גם כן לשון דיינים ומ"מ כלה בעדים נאמרה וכמו שאמרו בראש השמועה מעידין זה על זה ומ"מ אף הם מביאים ראייה ממה שאמרו בשלישי של גיטין ל"ב ב' בפני כמה מבטלו בפני שנים ואמרו במשנה עושה בית דין ומבטלו אלמא שאף לשנים הוא קורא להם בית דין ומ"מ כבר פירשנו במקומו שאע"פ שהוא קורא להם ב"ד מ"מ אין דיניהם דין אלא שלענין בטול הואיל ואינו אלא הודעת דברים דיו בשנים הא לענין דין אין דיניהם דין כלל וכן יראה בכתובות כ"ב א' בסוגיית אמר לנו רבנא אשי ובפרק החולץ מ"ו ב' שאמרו גר צריך שלשה משפט כתוב ביה וכן שר"י אמרה עם שמואל בתלמוד המערב שבפרק זה:

2 כשם שבארנו בהודאות והלואות שמן התורה היינו זקוקים בהם למומחים אלא שמדברי סופרים לדון בהם בהדיוטות משום נעילת דלת כך הדין בהם לענין דרישה וחקירה שמן התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם ואף בהלואות היה להם לחקור באיזו יום באיזו שעה ושאר חקירות וכן בבדיקות אלא שתקנו חכמים שלא נזקיק בדיני ממונות את העדים לדרישה וחקירה שלא לנעול דלת בפני לווין הא דיני קנסות וגזילות וחבלות ישנן בדרישה וחקירה:

3 כבר בארנו במס' ב"ק פרק חובל פ"ד ב' שלא כל גזילות וחבלות בדין זה שהזכרנו ר"ל שלא לידון אלא במומחין ובארץ ישראל אלא שיש מהן שדנין אותם בבבל ומתורת שליחותם של דייני ארץ ישראל ואף בזמן הזה מכח שליחות הקדומה והם כל הדברים שיש בהם חסרון כיס ושהם מצויים כגון אדם שהזיק שור או שור שהזיק שור כדי שנרחיק את הנזקים אבל כל שאין בו חסרון כיס אע"פ שהוא מצוי כגון בשת או כל שאינו מצוי אע"פ שיש בו חסרון כיס כגון שור שהזיק אדם וכן אדם הניזק באדם וכן הגזילות אין דנין אותן בבבל הכל כמו שבארנו שם:

4 יראה שאף לענין דרישה וחקירה כל שדנין אותו בבבל מתורת שליחותם אין צריך דרישה וחקירה שהרי לא נאמר כן אלא מתקנת הרחקת המזיקין או נעילת דלת וכל שהוא משום תקנה אין מזקיקין לדרישה וחקירה ונמצא שכל הודאות והלוואות אין צריך דרישה וחקירה וירושות ומתנות ומכירות וגוביינות של כתובות הכל בכלל הודאות והלוואות הם אבל הקנסות כלם בדרישה וחקירה וכן גזילות וגנבות אבל חבלות יש מהם בדרישה וחקירה ויש שאינם בדרישה וחקירה והם אותם המצויין ושיש בהם חסרון כיס וכן לענין מומחין כמו שביארנו בפרק החובל:

5 ובמסכת יבמות פרק אחרון אמרו לדעת ר' עקיבא על עידי נשים ר"ל במת בעלה שצריכין דרישה וחקירה ואע"פ שלענין כתובה מיהא דיני ממונות הוא מ"מ הואיל ואשת איש ניתרת בהם הרי היא כדיני נפשות לדרישה וחקירה ומ"מ אף לדעת זה מקבלין עדות זו בבבל ובלא מומחין מפני תקנות עגונות אלא שלענין פסק אין אנו צריכין לה שלא נאמרה אלא לדעת ר"ע שהיה פוסל בו עדות קרובים ואף לדעת ר"ע י"מ שמ"מ אם באו להחמיר עליה כגון עידי קדושין אין צריכין דרישה וחקירה שלא נאמר בעדות נשים דרישה וחקירה אלא כשבאים להתירה ומשום חומרא דאישות שהרי אף בקול לבד היא נאסרת על הדרך שיתבאר במקומו כך מצאתיה לחכמי הדורות ואני אומר שאף בזו צריכין דרישה וחקירה לדעת ר' עקיבא שהרי יש בעדותם צד לדיני נפשות וכן יראה מפרק חמישי מ"א א' בסוגיית עידי נערה המאורסה שהוזמו ולא עוד שאף לדעתנו שפסקנו שם בעידי מיתה שאין צריכין דרישה וחקירה וכדעת חכמים יש אומרים עליו שבעידי קדושין צריכין כמו שבארנו לדעתם בסוף יבמות אלא שרוב פוסקים כתבו שכל עדות של אישות אין צריכין דרישה וחקירה בין בגיטין בין בקידושין שהרי בגיטין פ"ו א' אמרו שלשה גיטין פסולים והולד כשר ואחד מהן שאין בו זמן וכן בקידושין אמרו מפני מה לא תקנו זמן בקידושין דהיכי נעביד נכסייה גבי דידה מזיק ליה וכו' כדאיתא ביבמות ל"א ב' ואמר שבקדושין אפשר שהדבר בא לדיני נפשות השתא מיהא לאו אנפשות קא מסהדי:

6 זה שאמרנו בנזקי אדם באדם כגון גזילות וגניבות הרבה שמועות נראות בתלמוד מתנגדות בזו שהיו דנין בגזילות בבבל וכבר טרחנו ליישב את כולם בקמא פרק החובל וכן כתבנו שם שהגאונים תקנו לדון בכולם כדי להרחיק את הנזקים הכל כמו שבארנו שם:

7 זה שאמרנו בסוגיא זו דרך קושיא אלא מעתה טעו לא ישלמו כלומר אחר שעשו את שאינן מומחין כמומחין שיראה שהמומחה פטור מלשלם ושלשה הדיוטות משלמין אין הדין מוחלט בהם בכך אלא יש צדדין שהמומחה משלם ויש צדדין שאין משלם ואף הצדדין שהמומחה פטור מלשלם י"א שהדין מיהא חוזר ואחר שכן אין כאן נעילת דלת ומ"מ י"א אלא מעתה אחר שאתה חושש לנעילת דלת טעו לא ישלמו לא מומחה ולא הדיוט והרי ידוע שאף המומחה משלם בשלא קבלוהו עליהם ולא נטל רשות כמו שיתבאר ומ"מ בסוף הסוגיא כשחזר להקשות כן בדברי רב אחא אי אתה יכול לפרשה כן שעל כרחך אתה מפרש שם אחר שאתה אומר שבשלשה אי אפשר שלא יהא אחד ביניהם מומחה יהו הכל נגררים אחריו ויפטרו מלשלם ולמדת מ"מ שהמומחה אינו משלם ואין זה מוחלט בידינו כל כך כמו שכתבנו וכמו שיתבאר אלא שלא נאמר כן אלא דרך סוגיא ומשא ומתן ושהיה המקשה סבור שכן ולא דרך פסק ובפרק רביעי יתבארו דברים אלו בריוח בע"ה ומ"מ יש לפרש לא ישלמו ויחזור הדין כמומחה לדעת האומרים שאע"פ שהוא פטור מלשלם אם אי אפשר להחזיר בנטל רשות או קבלוהו בעלי דין מ"מ הדין חוזר אם אפשר להחזירו ומ"מ יש בזו נעילת דלת שמאחר שבגמר דין ראשון יטעו שמא ישמט ויאכל קודם שיזקיקוהו לבית דין שני או שקץ בנפשו להתמיד לבא לפני בית דין:

8 כבר בארנו ששלשה מינין של בתי דינים הם של שבעים ואחד ושל עשרים ושלשה ושל שלשה וזה שכלם בחשבון נפרד ולא בחשבון זוגות טעם הדבר כדי שלא יהא ב"ד שקול ר"ל שיהו חצים לדעת אחת וחצים לדעת אחרת ואין הכרע ביניהם אבל עכשיו כשהם במספר נפרד הוא על כל פנים ב"ד נוטה ר"ל שיש במחלוקתם הטיה לצד אחד ומתוך כך אף בשבעים שמנין שלהם כתוב בהדיא כדכ' אספה לי שבעים איש אנו צריכין לאחד יתר עליהם להכריע לצד אחד ונמצא שאף בבית דין של שלשה אי אתה צריך לבא בהן מכח המקראות שהוזכר בהם שלשה פעמים אלהים שהרי הראשון ר"ל ונקרב בעל הבית אל האלהים לגופו הוא צריך ואין דורשין תחלות אלא שכבר נשארו שנים ואתה מוסיף שלישי מכח בית דין נוטה ויש פוסקין שבזו דורשין תחלות הואיל ונשתנה הלשון שהיה לו לומר ונקרב בעל הבית אל המשפט ונמצא שמן התורה אתה צריך לשלשה ושמא תאמר א"כ האיך אתה הולך בהן אחר הרוב וכמו שאמרו שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב והרי מאחר שמן התורה אתה צריך לשלשה ראוי לומר שאין הדין נגמר עד שיסכימו עליו שלשתם דבר זה על כרחך אתה למד אותו מדיני נפשות שחשבון הנפרד בו מכח בית דין נוטה וכמו שדרשו לנטות אחרי רבים להטות עשה לך בית דין נוטה ומכיון שבדיני נפשות נוטים אחרי המרובים כל שכן בדיני ממונות שלא אמרה תורה שלשה להזקיק את כלם להסכמה אחת אלא שאין ראוי לדון בפחות משלשה ומ"מ יש לך לשאול ואחר שאין לך נטיה אחר הרוב בשלשה אלא בקל וחומר מדיני נפשות דיו לבא מן הדין להיות כנדון והרי דיני נפשות אין נוטין בהן אחר המרובים לחייב עד שיהו שנים מחייבים יתר על המזכים כמו שיתבאר וא"כ אף בדיני ממונות נעמיד הקל וחומר לילך אחר הרוב לזכות אבל לחיוב נצריך להכרעת שנים ונמצא שאתה צריך להסכמת שלשתם יש לומר שבדיני ממונות על כרחך יש בה הכרעה באחד שהרי כל דין ודין יש בו זכות אם לתובע אם לנתבע מה שאין כן בדיני נפשות שאין טובה לשום אדם בחובתו של זה ואין תשובה מעדים זוממין שהטבתם רעה לרוצח ואעפ"כ אין גומרין את הדין לרעה אלא על פי שנים שאלו תארע בהם הכרעת אחד לרעה אע"פ שאין הורגין אותם מ"מ תועיל הכרעה זו שלא להרוג את הרוצח ויש בה טובה לשניהם ולא עוד אלא שכל שנים לגבי אחד כהכרעת שנים היא ושמא תשיבני ומה תאמר בחמשה מ"מ כל הבתי דינין שמכ"ג ולמטה נגררים אחר דינן של שלשה ובאותם השלשה הם נידונים להכריע על פי אחד שבהם:

9 אע"פ שקריאת התיבות בנקוד המסור להם הוא העיקר שהולכין אחריו יש כח ביד חכמים לפעמים לדון על פי קבלתם מכח המסורת במה שאין מזו הריסה למקרא הא במה שהמסורת מכחיש את המקרא אין לך עמו דין ודברים המשל בזה הרי שנכתבו לדעת ר' שלשה פעמים אלהים בפרשת שומרים וכשפרנסת את הראשון לגופו נשארו שנים ואע"פ שאין לך רבוי במלת אלהים שהרי אף ליחיד היא אמורה לפעמים מ"מ מכיון שאמר ירשיעון הורה שהם שנים ולמדנו השני לו בגזירה שוה ממנו לשנים והרי הן ארבעה ומוסיפין אחד לצרך בית דין נוטה ונמצאו חמשה וחכמים נחלקו עמו שיש אם למסורת וירשיען כתוב בלא וא"ו לרמז שאין בו הוראה אלא לאחד אלא שלשון אדנות נאמר בלשון רבים לפעמים ואין כאן אלא שנים ואחד לנטיה ונמצאו שלשה וכן הלכה: